ויני יוגה – התאמה אישית של תרגול היוגה

Like everything, Yoga must be presented intelligently.
It should be spoken of carefully and offered according to
the aspiration, requirement and the culture of the individual.

T.K.V Desikachar

 

בחלק הקודם של המאמר סיפרתי קצת על קרישנמצ'ריה ובנו דסיקצ'ר.

החלק הנוכחי יעסוק בגישת היוגה שלימדו, ובייחוד בהיבט שלה שנקרא "ויני יוגה".

"ויני יוגה של היוגה" היה מונח שטבע דסיקצ'ר, בנו ותלמידו של קרישנמצ'ריה. בסנסקריט, "ויני-יוגה" פירושו בניה בתשומת לב של תהליך, או התאמה. לכן המשמעות של "ויני יוגה של היוגה" היא התאמה חכמה של הוראת היוגה, או – ללמד כל אחד בהתאם למצב, לצרכים ולמטרות שלו.

דרך נוספת להסתכל על זה היא כעל מסע. כשאנו רוצים להגיע לאנשהו, אנחנו צריכים לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע, איפה אנחנו נמצאים עכשיו, ומהי הדרך שתיקח אותנו בבטחה ליעד שלנו. אם נציב יעד אידיאלי (כמו "הארה" או "בריאות מושלמת") בלי להסתכל באופן ריאלי על המצב הנוכחי שלנו ועל תהליך הדרגתי שיביא אותנו לשם, כנראה שרק נכין את עצמנו לאכזבה.

לב היוגה – פיתוח התרגול האישי

הכותרת הזו היא שם סיפרו המוכר ביותר של דסיקצ'ר. כפי שניתן להבין מהכותרת (וכמובן מהספר עצמו), דסיקצ'ר האמין שהחלק החשוב ביותר בתרגול ולמידה של יוגה הוא התרגול האישי. כלומר, בשונה מהאופן שנהוג לתפוס יוגה בתרבות המודרנית שלנו, בה התלמידים הולכים לסטודיו כדי שהמורה "יתרגל אותם" מחדש כל שיעור, דסיקצ'ר וקרישנמצ'ריה לפניו ראו את תרגול היוגה כחלק מחיי היומיום. בתפיסה הזו, לתלמיד יש אחריות על התרגול היומיומי, והתפקיד של המורה הוא תפקיד של ייעוץ – לדעת להתאים לתלמיד תרגול שמתאים לו ולמטרות שלו, וללמד אותו באופן שנכון לתלמיד.

כתבתי לא מזמן סדרה של פוסטים להשראה והעשרה של תרגול היוגה האישי, ואתם מוזמנים לעיין בה.

כאן אנסה לפרט קצת יותר על עקרונות התרגול האישי בגישה של דסיקצ'ר.

קשר אישי בין מורה ותלמיד

תרגול היוגה משתלב כאמור בחיי היומיום של האדם, כך שיוכל לתרגל בביתו (או במרחב נוח אחר). כלומר, תפקידו של מורה היוגה לתכנן תרגול מתאים, וללמד אותו כך שהתלמידים יוכלו להבין את הכלים של היוגה וליישם אותם בעצמם בחיים שלהם.

זה לא אומר שאי אפשר ללמד במסגרת שיעורים קבוצתיים או סדנאות, כמובן. גם אני מלמד במסגרות כאלו. אבל גם התרגול בקבוצה מכוון לתת לאנשים את ההבנה של עקרונות התרגול, לתת להם את הביטחון והידע להכניס את היוגה גם לחיי היומיום שלהם.

תרגול "כללי", כלומר כזה שלא הותאם אישית לתלמיד, יכול בהחלט להתאים לאנשים בריאים שרוצים להכניס שגרת תרגול מיטיבה לחיים שלהם. אך לרוב אפשר להפיק יותר מתרגול אישי. זה נכון במיוחד במצבים טיפוליים, כאשר תרגול היוגה משמש כלי לריפוי ושיקום. וזו גם דרך העבודה הנכונה ביותר עבוד מי שרוצה לחקור לעומק את האפשרויות שהיוגה מציעה.

התאמת תרגול היוגה

כאמור, התרגול צריך להיות מותאם לתלמיד. אבל איך עושים את זה?

תהליך כזה מתחיל בהיכרות, אבחון ותיאום ציפיות. המורה צריך להכיר את מצבו הגופני של התלמיד, את אורח החיים שלו, את המטרות שלו. לאחר מכן הוא מתכנן תרגול שמותאם לכל הגורמים האלה, וגם למסגרת הזמן שהתלמיד מרגיש שיוכל לתרגל באופן עקבי.

לאחר מכן מגיעים מספר מפגשים נוספים שבהם המורה צופה בתלמיד מתרגל, נותן לו תיקונים, ובהתאם לצורך גם עושה שינויים בתרגול.

לרוב התהליך כולל לפחות כמה מפגשי ייעוץ, כאשר לעיתים מערכת היחסים בין מורה ותלמיד יכולה להימשך גם שנים רבות. במסגרת מערכת יחסים כזו ניתן להתאים וללמד תרגול למצב הנוכחי של האדם, תרגול שיקח אותו למקום טוב יותר. בהקשר זה אפשר לציין שלא נכון להגיד שתנוחה כזו או אחרת מתאימה לריפוי של מחלה מסוימת (כמו רשימות התנוחות שמופיעות בהרבה ספרי יוגה). אך טיפול שלם, המותאם אישית, בהחלט יכול ליצור שינויים משמעותיים לאורך זמן.

התאמת התרגול נעשית לפי מספר שיקולים או חלוקות (בסנסקריט Bheda), בין השאר:

שלב בחיים

תרגול לילדים מותאם לסקרנות שלהם ולצורך שלהם באתגרים שיעזרו להם להתפתח ולצמוח. תרגול כזה יכלול הרבה עבודה דינמית עם תנוחות מאתגרות, משחק ודימיון. מתבגרים ואנשים צעירים יכולים כבר לעבוד באופן יותר שיטתי וממוקד ולהביא יותר תשומת לב לעבודה עם הנשימה בתנוחות ובתרגילי נשימה.

עד גיל 40 בערך, ניתן עדיין לאתגר ולפתח את הגוף (כמובן באופן בטוח ותהליכי). משלב זה ואילך, לתרגול יש מקום של שמירה על הגוף והבריאות. במקביל, נביא יותר תשומת לב לעבודה עם הנשימה, ולאספקטים נוספים של היוגה כמו מדיטציה, מנטרות או לימוד של טקסטים.

לאחר שהילדים גדלים ועוזבים את הבית, ובהמשך עם הפרישה מעבודה או הפחתת העשייה החיצונית בעולם, הולכת ומתחזקת המשמעות של תרגול ולימוד היוגה כדרך להתבוננות על החיים והעצמי.

מצב גופני

כל מצב גופני הוא שונה. מהבחינה הזו, תרגול היוגה מתייחס למבנה הגוף הבסיסי של האדם (גם לפי מודלים מרפואה הודית כמו חמשת היסודות או שלושת הדושות), וגם לבעיות ספציפיות כמו פציעות, חוסר איזון ביציבה ועוד. ניתן להיעזר בתרגול לחיזוק והגמשה של הגב, לשיפור תפקוד מערכת העיכול או מערכת הנשימה, להרגעה ואיזון של מערכת העצבים ועוד.

מהבחינה הזו יש להסתכל גם על המגבלות, כלומר ממה יש להיזהר או להימנע בתרגול היוגה; וגם על המטרות, כלומר על מה נעבוד ובאיזה אופן כדי לאזן ולשפר את תפקוד הגוף.

מגדר

באופן כללי, גברים נוטים להיות יותר חזקים אך גם נוקשים יותר מנשים. לכן גברים יצטרכו לרוב תרגול שמתמקד יותר בריכוך והגמשה, ונשים יצטרכו תרגול יותר מחזק ומייצב. כמו כן, בתרגול לנשים יכולים להיות הרבה יותר שינויים בהתאם למחזור החודשי ולמחזורים של הריון, לידה והסתגלות מחדש לאחר לידה.

שגרת חיים

מהי שגרת החיים של האדם? האם יש דברים מסוימים שצריך לפצות עליהם בתרגול היוגה? האם יש דברים שצריך להתחשב בהם כאשר מתכננים תרגול? למשל, אדם שעובד בעבודה פיסית קשה, כמו שיפוצים או חקלאות, לא צריך לעבוד קשה גם בתרגול היוגה. אבל הוא כן זקוק לתרגול שיעזור לו להרפות מקומות נוקשים ותפוסים, להיטען מחדש ולנוח. אדם שעובד בעבודה משרדית יצטרך הרבה תנועה בהרבה מקומות בגוף, בעיקר בעמוד השדרה, וגם הרגעה לחושים ולמערכת העצבים.

מטרות

באופן מסורתי, ישנן שלוש מטרות עיקריות לתרגול היוגה: בריאות, התפתחות וחקירה רוחנית. תרגול טיפולי יהיה לרוב קצר ועדין יחסית, ויתייחס באופן ספציפי לבעיות איתן בא האדם. תרגול התפתחותי יהיה ארוך ומאתגר יותר, במטרה לחקור את הגבולות ולפתח את היכולות של האדם. בתרגול רוחני אנו מנסים להתחבר למשהו שהוא עמוק בתוכנו, ובמובן מסוים גם מעבר לנו.

הנשימה בתרגול היוגה

ביוגה של קרישנמצ'ריה, כמו למעשה בכל המסורת הארוכה של היוגה בהודו, יש לנשימה תפקיד מרכזי. הנשימה מאפשרת להשפיע על הגוף לא רק ברמת שלד-שריר, אלא ברמה העמוקה יותר של תפקוד מערכות הגוף, השבתן לאיזון ושיפור התפקוד שלהן. הנשימה היא גם גשר בין הגוף לנפש. כשהנשימה ארוכה ורגועה, גם המחשבות שקטות ורגועות. לכן בעזרת עבודה על הנשימה, ניתן להשפיע לטובה על הנפש, להפחית מתחים, וכך לשפר גם את מצבו של הגוף.

למרות שכיום בסגנונות יוגה רבים עובדים עם תשומת לב לנשימה, בגישת הויניוגה יש העמקה ודיוק שייחודיים לה.

תיאום בין תנועה ונשימה

כל תנועה מותאמת לנשימה. תנועות שפותחות את חלק הגוף הקדמי, כמו למשל הרמת זרועות בעמידה, תנוחת הלוחם או תנוחת גשר, מעצימות את השאיפה. לכן הן יבוצעו יחד עם שאיפה ארוכה. תנועות שמכנסות את חלק הגוף הקדמי, כמו כפיפה קדימה בעמידה או בישיבה (פסימטנסנה), עוזרות להאריך ולהעצים את הנשיפה, ויבוצעו יחד עם נשיפה ארוכה.

התרגול יבוצע תמיד עם נשימה ארוכה ומודעת, כאשר אורך התנועה מותאם לאורך הנשימה. כאשר נעבוד כך, נפתח את תשומת הלב לקשר בין הגוף, הנשימה והמצב הנפשי שלנו.

מיקום וכיוון הנשימה

בשאיפה, מרחיבים ופותחים את בית החזה. בנשיפה, אוספים את הבטן. זהו השלב הבסיסי ביותר. לאחר מכן, לומדים להמשיך להחזיק את הבטן אסופה גם בזמן השאיפה. כשהבטן אסופה ואנו שואפים, זה עוזר להרים את הצלעות ולהפעיל את איזור בית החזה באופן שלא מתאפשר בדרך כלל.

בשלב המתקדם יותר, ניתן לבצע מה שנקרא "נשימה כיוונית" – בנשיפה אוספים קודם את הבטן התחתונה, אז את האמצעית ואז את הבטן העליונה. ואילו בשאיפה, מכוונים את הנשימה קודם לאיזור החזה העליון, אז לאיזור הצלעות האמצעי ואז לצלעות התחתונות. כל זה קשור גם לעקרון הקודם, של תיאום בין תנועה ונשימה. לכן, בהדרגה לומדים לנשום נשימה כיוונית, שמותאמת גם לתנועה של עמוד השדרה בתנוחות. את כל זאת יש כמובן ללמוד ישירות ממורה.

כשלומדים לעבוד באופן הזה, זה מכין אותנו לעבודה עם בנדהות (מולה בנדהא ואודיאנה בנדהא).

רצף התפתחותי

העבודה עם הנשימה בתנוחות היא למעשה כמו תרגול פראנאיאמה בתנועה. אם לא מקדישים תשומת לב רבה לעבודה עם הנשימה בתרגול התנוחות (אסנה), תרגול של פראנאיאמה יכול להרגיש כמו דבר נפרד, שונה מתרגול אסנה. בגישה של דסיקצ'ר, לעומת זאת, הנשימה היא חלק אינטגרלי מהתרגול מהרגע בו אנו מתחילים לתרגל.  ההבדל במעבר מאסנות לתרגול של פראנאיאמה בישיבה הוא לכן לא "קפיצה" לסוג אחר של תרגול, אלא מעבר רציף, שבו הדגשים משתנים ותשומת הלב עוברת להתמקד כמעט אך ורק בנשימה.

מהבחינה הזו, אפשר לומר שאנו מכינים את עצמנו לתרגל פראנאימה ברגע שאנו מתחילים לתרגל. כאשר אנו מעוררים את הנשימה ומתחילים לחקור את דפוסי הנשימה שלנו בתנועה ובשהיה בתנוחות, כשנתרגל נשימה בישיבה תהיה לנו יותר היכרות ויכולת לעבודה מעמיקה בפרנאיאמה.

מעבר לזה, למרות שפראנאיאמה היא במובן מסוימת מתקדמת יותר, או מעודנת יותר מהעבודה באסנה, זהו לא תהליך חד כיווני שבו התרגול באסנה מכין אותנו לפראנאיאמה. יש גם השפעה הדדית. העבודה שאנו עושים בפראנאיאמה עוזרת לנו להכיר את הנשימה יותר לעומק גם כשאנו מתרגלים אסנה, וכך משפיעה לטובה על כל התרגול שלנו.

החשיבות של הנשימה מוכרת בתפיסות הודיות מסורתיות רבות – יוגה, רפואה הודית מסורתית ועוד.

נושא זה יוביל אותנו לחלק הבא בסדרה, שיעסוק בהאתה יוגה ומודלים מסורתיים של הגוף בחשיבה ההודית.